אי ביטחון תזונתי, מוגדר כקושי של אדם לרכוש עבור עצמו מזון איכותי בכמות מספקת. למעשה, הגדרת אי ביטחון תזונתי מתחלקת לשניים – החלק הראשון מתייחס לכמות – האם אדם יכול לרכוש כמות מספקת של מזון עבורו ועבור בני משפחתו. החלק השני, מתייחס לאיכות – האם אדם יכול לרכוש מזון באיכות מספקת אשר תהיה עשירה מספיק בערכים התזונתיים הנדרשים לו ולבני משפחתו?
במידה והתשובות לאחת או יותר מהשאלות הללו היא "לא", משמע, אדם מצוי במצב של אי ביטחון תזונתי.
למעשה, מדובר בתופעה שכיחה מאד, אשר נפוצה הן במדינות מפותחות והן במדינות מתפתחות ומדינות עולם שלישי. סביר, כי במדינות מתפתחות ומדינות עולם שלישי, הסיוע אשר עתידים לקבל אותם אנשים אשר נמצאים במצב של אי ביטחון תזונתי, הינו לוקה בחסר.
במדינות מפותחות, בדגש על מדינות המגדירות עצמן "מדינות רווחה", סביר שהסיוע לו יזכו אנשים המצויים במצב של אי ביטחון תזונתי, יהיה ראוי יותר.
כך או כך, גם במדינות מתפתחות, גם במדינות עולם שלישי וגם במדינות מפותחות, ניתן לפגוש בלא מעט אנשים המצויים במצב של אי ביטחון תזונתי.
במסגרת הגדרת אי ביטחון תזונתי, נהוג להתייחס למספר תת קטגוריות, זאת במטרה לחדד את החוסר הספציפי בו מצוי אדם.
תתי הקטגוריות עוסקות בשאלות הבאות – האם לאדם יש אפשרות לרכוש כמות מספקת של מזון אך אינה איכותית באופן מספק? האם לאדם יש אפשרות לרכוש מזון בכמות מספקת ובאיכות סבירה עבור ילדיו אך לא עבור עצמו? האם לאדם אין אפשרות לרכוש מזון בכמות מספקת ובאיכות סבירה הן עבור ילדיו והן עבור עצמו? מענה לשאלות הללו, עשוי לסייע בדיוק הגדרת החוסר והסיוע לו זקוק אדם.
סטיב קש 